משחקים ונהנים

משחקים ונהנים

לרוב אנו משחקים ומלמדים את הסובבים אותנו משחקים לשם הנאה, בידור ולימוד. לרוב, בכל משחק קיימים מרכיבי מפתח שהם המטרות, החוקים, האתגרים ושיתוף הפעולה של המשתתפים במשחק.
לרוב, בכדי לשחק במשחקים בהצלחה נדרש מהשחקן להפגין כוח פיזי ו/או שכלי. למשחקים רבים יש עוד מטרות ויעדים מעבר להנאה, כגון פיתוח אינטלגנציה שכלית ורגשית, שיפור המוטוריקה והקואורדינציה, עבודה על הכושר הגופני ואינטראקציה עם הסביבה.
למרות כל זאת, פעמים רבות המשחק מפסיק למלא את תפקידו בטור מקנה הערכים ומתחיל להוות רק עוד דרך להרוויח כסף קל (הימורים) או להעביר זמן יקר. ומה קורה אז? האם המשחקים ממשיכים להוות גורם הנאה או כגורם להתנוונות שיכלית פיזית ומוסרית?
ככל הנראה הדעות בנוגע לתוצאות הנגרמות עקב התעסקות במשחקים המשוחקים אך ורק לצורך העברת זמן ורווח כספי הינן חלוקות בדעתן: חלק טוענים כי משחקים אלו הם בסך הכל משחקים וכפי שהשם מרמז; לא צריכים לזכות להתייחסות כה מחמירה. מצד שני, יש המתנגדים למשחקים אלו בטענה כי הם אכן מדרדרים את הציביליזציה לאובדן הערכים הבסיסיים שמאפשרים לבני אדם לחשוב ולפעול בהגיון.
יהיה מה שיהיה, מה שאפשר לומר בביטחה הוא שמשחקים אלו הינם מרכיב אינטגרלי בחיי היום יום של אנשים רבים בעולמינו הפוסט-מודרני שבו "משחקו החופשי" של הפילוסופ הצרפתי ז'ק דרידה, מראה את פרצופו האמיתי של ה'המשחק' פעם אחר פעם.